שלב 6 של חוברת "הגישה הנכונה"

6. זו לא אשמתך

על אף שבהתמכרותנו לתאוותנו אנו גורמים לנזק רוחני גדול מאד, אנו חייבים להשלים עם זה שה' הביא אותנו
לניסיון הזה ושזו לא אשמתנו. אסור לנו לחשוב על נפילותינו הקודמות או להתעסק ב"איך זה קרה".
מחשבות אלו רק יעכירו את רוחנו ו"יזמינו" את הנפילות הבאות.
בעל "חידושי הרי"ם" (בספרו "ליקוטי יהודה") מדריך את חסידיו לעולם לא להסתכל לאחור, בטענה שאם נסתכל לאחור -
נישאר תקועים בבוץ.

לכל אחד מאיתנו יש את הכביסה המלוכלכת שלו. אין לנו צורך להתבייש בה אלא אם כן אנו נותנים לה להיערם ואף-פעם לא מכבסים אותה (הקשיבו לשיעורו הנפלא של הרב ישראל רייזמן שליט"א המספק כמה יסודות ביחד עם נקודת מבט מצוינת על מאבק זה).

כדאי להבין שבעבר, לא תמיד הייתה לנו בחירה חופשית. זה מופיע בבירור בספרים שונים ובכמה מאמרי חז"ל.
"אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו". כמאמר הפסוק: "היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם" והוא יודע שאין כמעט אדם שאינו נופל בחטא זה בצעירותו.

מימרה ידועה אומרת שאם הקב"ה מעמיד אותנו בניסיון אז בוודאי שיש לנו את הכח לעמוד בו.
למרות זאת, אומר ר' צדוק (ב"צדקת הצדיק") שזה לא כל-כך פשוט כמו שזה נשמע.
אע"פ שזה נכון שלכולנו יש בחירה חופשית לבצע את מה שהקב"ה מצפה מאיתנו לעשות בעולמו במהלך חיינו,
עדיין יש זמנים מסוימים בחייו של אדם שבהם הוא נחשב כאנוס.

לאחר חטא העגל, מספר המדרש שמשה אמר לה': נתת להם זהב והושבת אותם בפתח בית זונות - "מה יעשה אותו הבן שלא יחטא?" כלומר, אנו רואים שחז"ל סבורים שיש זמנים שבהם אין לאדם בחירה מלאה.

ראה גם את הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (א, ט): "...שיצר האדם וטבעו כופה אותה לרצות",
וגם בגמרא בסנהדרין (כו:), שם משיב התוספות שאדם החשוד בעריות יכול להיות כשר לעדות משום שיצרו התגבר עליו
("משום דיצרו תוקפו"). גם בגמרא בברכות (לא: למטה), מובא שאליהו הנביא הטיח דברים כלפי מעלה ("ואתה הסיבות את לבם אחורנית"-מלכים א, יח, לו), והודה לו הקב"ה שהוא אכן גרם לישראל לחטוא, שכתוב: "ואשר הרעותי" (מיכה ד, ו).

גם הסטייפלר, בהתייחסו לאדם שהייתה לו התנהגות מסויימת בלתי-נשלטת, כותב:
"כרגע הוא איננו בעל-בחירה בנושא זה. הדברים היחידים שהוא יכול (וצריך) לעשות כרגע הם תיקונים שיעזרו לו במשך הזמן".

ברגע שנבין שבעבר לא תמיד הייתה לנו בחירה חופשית, נמנע מרגשי האשמה שלנו למשוך אותנו
למעגל המסוכן של ייאוש שאחריו שוב באות הנפילות. רגשי האשמה עלולים להיות מסוכנים עוד יותר מהנפילות.
כמו שאומרים: "עוגייה אחת לא שברה לך את הדיאטה. הדיאטה פסקה כשהרגשת אשמה על כך שאכלת עוגייה אחת
ולכן הלכת לגמור את כל הקופסה!".

וגם אם בזמן שנפלנו הייתה לנו איזושהי בחירה חופשית, הרי שהיא הייתה מועטה ביותר.
אנו נשפטים על חטאינו לפי הנסיבות, אך גם לפי כמות הבחירה החופשית שהייתה בידינו באותו זמן.
רק הקב"ה יודע אם היינו מסוגלים ליותר או לא. אבל כאשר אנו מדברים על הרגע הנוכחי, אף פעם לא נדע כמה
בחירה יש לנו ולכן אנו חייבים לעשות את המקסימום שביכולתנו.