שלום לכולם! 

אני מניח שכולם עסוקים בהכנות לחג... אני מצאתי לי דקה או שתיים כדי לקפוץ ל GYE.
לא רציתי להשאיר לעצמי ולכם טעם רע מההודעה האחרונה שלי שתכל'ס היתה קצת מדכאת...

אתמול ישבנו אני ואשתי וניסינו לחשוב מה היה האירוע המשמעותי ביותר עבורנו בשנה הזו.
אשתי מיד ענתה שבשבילה כשגילינו שהיא ברוך ה' בהריון זה היה הרגע המשמעותי ביותר.
אני אמרתי שאני צריך לחשוב על זה.
היום בתפילה (כדרכם של דברים שעולים במוח דווקא בתפילה...) פתאום קלטתי מה היה בשבילי הדבר המשמעותי ביותר - הגילוי של הפורום הנפלא הזה!
מבחינתי, ההשתתפות שלי כאן בפורום שינתה לי את החיים. יש סדר בחיים. אין סתם נפילה רנדומלית ואז עוד כמה ימי נקיות.
עכשיו אני יודע בדיוק כמה ולמה אני נופל, כמה אני נקי, כמה אני חזק. גם ברגעים קשים יש לי לאן לפנות. יש כתובת!!!
יש מישהו שמבין אותי בעולם הזה... תמה הבדידות הנוראה הזו של החטא האיום.
בראש השנה הקרוב אני אתייצב מול הקב"ה עם עוד כמה חברים. בתפילות אני אחשוב גם עליכם!
אינני בודד! המלחמה הזו היא משותפת לכולנו, אנו אחים לנשק!
על כן, התשובה היא פשוטה, השהות שלי כאן היא בוודאי הדבר החשוב והגדול ביותר שקרה לי השנה!
תודה רבה לכם חברים יקרים על שאתם צדיקים כל כך ונלחמים כל כך ונותנים לי תקווה ואור בעיניים.
תודה על התמיכה שלכם והעצות הטובות והמועילות כל כך.
תחשבו שרק לפני כמה חודשים הייתי בלי K9 עם מחשב פרוץ לכל שטות... והיום אני מוגן ומאובטח כמו ראש משלה סעודי שמפחד מהתנקשות!

אז היום התיישבתי לערוך עם עצמי סיכום מפורט של השנה הזו. מה כדאי לשמור ומה כדאי לשפר לקראת השנה הבעל"ט.
החלטתי (גם בעקבות ההודעה הקודמת שלי) שאני חייב לעשות משהו דרסטי שישנה את המצב שלי ואת החיים שלי!
אם אני רוצה להתקדם בחיים ולהגיע למקסימום שלי, אני מוכרח לקום בגבורה גדולה ולעשות משהו כל כך הזוי שישנה את החיים שלי לגמרי ויהפוך אותם על פיהם!!!!

אז החלטתי לקבל על עצמי (בלי נדר כמובן, הרגע חזרתי מהתרת נדרים...)
לא לראות טלוויזיה לשנה!
ממש כך!
שנה שלמה בלי טלוויזיה זו אמנם קבלה עצומת מימדים. אני מודע לכך. אבל כמו שחי תמיד אומר - נקיות חייבת להיות טוטאלית.
אם אני רוצה באמת להתקדם בחיים שלי, אני מוכרח להפסיק לגמרי להיות מכור לשטויות והבלים ולעצור את הגורם המרכזי מבחינתי לנפילות!
זה ממש המינימום שה' דורש ממני...

אני מוכרח לעמוד בזה. אין לי ברירה אחרת.
אני חושב שאשתמש באתר הזה בתור סוג של בלוג בו אוכל לתאר לכם איך עוברים עליי הימים ללא ה FIX הקבוע שלי של טלוויזיה.
אני בטוח שיהיו ימים קשים מאד, ימים של קריז מטורף, אבל בסופו של דבר זה יהיה כל כך שווה את זה!

הכללים:

לקבלה הזו יש כללים ברורים -
1. אסור לצפות בשום תכנית טלוויזיה, בין בטלוויזיה, בין ביוטיוב, בין בצפייה ישירה ובין בשום צורה שהיא.
2. מותר לראות תוכניות דוקומנטריות. תוכנית דוקומנטירת היא כל תוכנית שמיועדת להקניית ידע, ללא אופי בידורי מובהק.
3. אסור לראות שום סרט לבד.
4. מותר לצפות בסרטים יחד עם אשתי, בין במחשב ובין בקולנוע. (עד שאני אצליח לשכנע אותה, אני כבר לא אראה כלום... )
5. עליי ליצור 'קלסר חיזוקים' עם מאמרים על נזקי הטלוויזיה והשפעותיה.
6. עליי לספר על הקבלה הזו לכמה שיותר בני אדם בכדי להוסיף את מחסום הבושה שיעצור אותי מלעבור עליה.

חברים יקרים, אני סמוך ובטוח שבשנה הקרובה חיינו עומדים להשתנות!
כולנו נצעד בעוז לעבר חיים של טהרה וקדושה. נתחיל לחיות חיים של נועם, של ריפוי ושל שלווה.

אני רוצה לאחל לכל חברי הפורום שנה טובה ומתוקה,
מלאה באושר ובריאות ושמחה בלי קץ וגבול!!!

אוהב אתכם,
MSN.

חברים יקרים וקדושים,

בימים האחרונים אני מוצא את עצמי בנפילה חופשית לעבר התהום.
אני מתבטל, צופה בתוכניות וסרטים, מדי פעם מצליח איכשהו למצוא איזה משהו כמו פורנוגרפיה
שמאפשר לי ליפול עוד ולקבור את עצמי עוד יותר...

כל זה מתרחש כשאשתי בבית.... פשוט לבכות.

האמת היא שהאינטרנט דווקא חסום ממש טוב.
בימים כתיקונם לא הייתי נופל מדברים כאלה, אבל אני כל כך מחפש ליפול
כדי להצדיק את התחושות הנוראיות שלי על כל שאר ההתרחשויות בחיים.
הנפילה מאשרת סופית שאני דפוק, ואז אני יכול לעטוף את עצמי בבועה של רחמים עצמיים.
הבועה היא נעימה כל כך וחמה כל כך. היא לא דורשת מאמצים, אפשר לקום מאוחר, לעשות שטויות,
לא לחשוב ולצפות בשטויות כל היום... אני הרי מסכן!!!  ככה זה נראה כשחיים בבועה הזו.

וזה לא שהחיים שלי במצב רע חלילה, אין לי אלא להודות לה' על כל מה שיש לי בחיים...
הכל נפלא, כל האפשרויות פתוחות, הכל מאיר ונעים ונחמד, ורק אני דפוק ומכור ולא מסוגל לקום ולעשות משהו עם עצמי.

הפתרון הוא באמת פשוט למדי. אני צריך להפסיק לראות סרטים וטלויזיה. כבר כתבתי לכם את זה אלף פעם,
אבל אני לא מצליח להפסיק!
כל פעם זה מחזיק יום או יומיים, גג שבוע. אין לי תשובה ואין לי מוצא.
אם לא אצלייח להפסיק, אני בחיים לא אצליח לשמור על טהרה ליותר מדי זמן.

ה' עזור לי!!!

אני אשמח לרעיונות חברים יקרים!

מצפה לישועה,
MSN

ר ג ש

לפעמים אני חושב לעצמי שהחבר'ה שכתבו את השיר הזה של "נופל וקם נופל וקם אף פעם לא מפסיק ללכת..."
קיבלו השראה של כמה רגעים מהשמים.

כמובן שעדיף לא ליפול, אבל עם כבר ליפול, אז הכי טוב לקום בסטייל בלי עצבות ולזרום לעבר ימים חדשים וקדושים!
יאללה אחינו, כולנו פה ביחד עושים הכל כדי לשמור על עצמנו.

בראש השנה בלי נדר אני אשא תפילה על כל אחד ואחד פה באתר.
אני ממליץ לכולם להתפלל על עצמם ועל החברים.
כולנו כאן משפחה אחת.

רגש, היה חזק!
מאחל לך רק שמחה וטהרה ו"ימים ורודים" כמו שקראת לזה...

MSN

חי יקירי!
אשריך וטוב חלקך!

אל תיתן למעידות להציק לך לרגע אחד קטן. מה שהיה היה וזה לא באמת משנה.
העיקר הוא לאן אתה ממשיך הלאה, וזה רק לטהרה גמורה של יום ועוד יום!!!

חזק ואמץ, אל תירא ואל תחת.
אני ממש מתפעל מהמסע שלך.
הניסיונות עומדים לך מול האף ואתה צוחק להם בפנים ואומר עוד יום.
זה ממש מחזק, ותאמין לי שאני זקוק כרגע לחיזוקים...

כתיבה וחתימה טובה אחי היקר!
שתהיה שנה נפלאה מלאה בנקיות וטהרה!

MSN

אמן רגש.
חזק וברוך על הרצון להחלים ועל המפגשים עם המנחה.
על זה נאמר עם צדיקים כמוך מי צריך רבנים 
טוב זה סתם הלצה...
משעמם לי אז אני כותב שטויות.
בהצלחה גבר אוהבים אותך.

לא מבין,
אני רואה שרשימת הנרשמים לפורום הולכת ועולה אבל אף אחד לא פותח שרשור חדש.
חבל.
אם מישהו לא מבין איך לפתוח שרשור הוא מוזמן לשאול אותי או את מנהל הפורום GYE.
בהצלחה לכולם.

יום חמישי בלילה, חיפשתי משהו באינטרנט שקשור בעבודה שלי.
רצה הקב"ה להביא אותי לאיזה מקום שניתן במאמצים לראות דברים לא צנועים.
הייתי לבד ואז התחלתי לנסות.
מנסה מנסה ומנסה,
לשמחתי הרבה רימון כל הזמן חסם. חסם וחסם.
לא נתן לי שום "הנאה". למעט שתי תמונות קטנות ונגיד לא שיא הצניעות (אבל ממש לא שיא הפריצות)
לא ראיתי כלום.
התייאשתי והלכתי לישון.
מבחינתי עדיין נקי.
מבחינת המסע שלי, זו מעידה שנייה, ומציק לי הנסיונות החוזרים ונשנים שהיו לחפש את הזבל.
בלי להתייאש.
זה אות אזהרה גדול מאד שאומר לא לעולם חוסן.
היצר מחפש את הנקודה שבא יוכל לתקוף, במקרה שלי זה היה ממש לא במכוון, כן כן גם בלב בפנים לא חיפשתי כלום.
אבל מה לעשות קרה מה שקרה, וכשהיצר תוקף בכל הכוח, גם טרקטור לא יעקור אותו ממך,
אני חוזר, לא נפלתי, כי המחסומים שאני שמתי בדיוק לזמנים כאלה שמרו עלי.
ברוך ה'
עדיין נקי.
ועל זה נאמר עוד יום.

תודה חי וחיל על  החיזוקים!!!
כתבת שבא לך לבכות גם לי. זה דוקא סימן טוב
סימן שזה כואב. בינתיים אני בקשר אדוק עם המאמן שלי
אני הולך לפגוש אותו מחר
הדברים של חי אקטואלי בשבילי
אני נופל וקם נופל וקם בלי להכנס לעצבות
דרך אגב ישלנו פה ועידה 3 ימים לא השתתפתי
נגמור עם ברכת הדיוט ימים ורודים ונקיים.

רגש אני רוצה להגיד לך כמה דברים,
ותאמינו לי חברים.
אני קורא מה שאתם כותבים ופשוט בא לי לבכות מהמצב שבו אנחנו נמצאים.
עם איזה נסיונות אנחנו מתמודדים, ממש פצצות. זה כואב כואב כואב.
אולי בכי יעזור?? הלוואי ויצאו לנו דמעות בתפילה! הלוואי. ננסה בר"ה.

שמעתי בשיעור שלי אתמול שהצדיק (כן הצדיק) 7 ייפול וקם. (כמובן ש-7 זה רק מספר שמסמל הרבה פעמים)
ועוד שמעתי שעיקר הנסיון שלנו בעולם הוא לא - לא ליפול אלא לראות האם אנחנו קמים מנפילות,
כי אמנם אין הקב"ה מעמיד אותנו בנסיונות שאין אנו יכולים לעמוד בהם,
אך אולי זה לא תופס בקהילת החולים. כמונו.
ואז החכמה היא לא להתייאש, ותמיד לקום.

שמעתי מהרב אבינר סיפור סיני עתיק ומדהים!
היה אבא אחד שהיה לו ילד בן 16 לא יוצלח. ילד ממש כישלון.
לקח אותו האבא למורה לאומנויות לחימה וביקש ממנו לעשות  מהילד גבר.
אין בעייה אמר המורה.
מיד לקח אותו לזירה, שתי בעיטות והילד נפל לריצפה.
איך שהילד קם, מיד עוד שתי בעיטות ועוד פעם נפל.
קם, חטף נפל.
קם חטף נפל.
וכך 30 פעם.
והאבא מסכן מסתכל מהצד ולא יודע את נפשו מרוב צער.
מיד בא למורה והמורה אמר לו שבנו כעת הפך להיות גבר.
האבא לא הבין ושאל אותו, איך? הרי כל פעם נתת לו שתי בעיטות והפלת אותו לריצפה. כך עשית 30 פעם. איך בדיוק הוא הפך להיות גבר?
ענה לו אותו מורה חכם,
נכון הוא אכן נפל 30 פעם, אבל הוא קם!! 31 פעם.
הוא לא התייאש ונשאר על המזרן,
הוא תמיד קם,
והיה מוכן לעוד הזדמנות.
יהי רצון שתמיד נדע לשקם את עצמנו ולקום. ממש כמו הילד. מיד! מיד לקום!

MSN הלוואי והיה לי סוד.
אני תאב לזבל כמו כולם, התאווה לא חולפת היא רק מורדמת.
מספיק שתראה את ההודעה הקודמת שלי ותבין למה החלטתי שאני חולה. אבל מה זה חולה. זה כרוני. זה לא יעבור לעולם.
זה היה לי כמעט משבר.
זה ממש כמו חולה במחלה כרונית שצריך תמיד כדורים על מנת שהמחלה תהיה רדומה,
אבל כל הזמן כדורים.
משמע אצלנו כל הזמן עבודה עבודה.
ואותו אחד שהוא אלרגי לאגוזים אז הוא צריך להרחיק ממנו אותם. וזה לכל החיים. גם אחרי 30 שנה בלי אגוזים אם יתחיל פתאום לאכול, מיד תהיה לו פריחה על הגוף.

מה שקורה איתי, זה בעצם שניטרלתי את המקור העיקרי שגרם לי לנפילות וזה בעצם האינטרנט בעבודה.
פשוט זרקתי את הקוד לפח ועכשיו אני לא יכול לגלוש בכלל. זה לא קל במשך 9.5 שעות עבודה אפילו לא לתת הצצה לחדשות או משהו.
אבל אין ברירה זה המחיר לנקיות והוא עדיף.
שלא תבינו לא נכון,
טלפון אחד קטן לתמיכה הטכנית שלנו והם מאפסים לי את הסיסמה ומיד אני חוזר בגדול לטינופת,
אבל זה המקסימום שיכולתי לעשות,
זה אומר שבשביל לחזור לזוהמה, צריך לעשות מעשה ולהתקשר,
ובינתיים זה מהווה איזשהו ברקס,
שלא יהיו לכם אי אילו שהם אשליות אני כמעט התקשרתי אליהם,
היו מספר פעמים, הניסיון היה קשה, במיוחד כשהשותף שלי לחדר ביום חופש, יכול לצאת מצב שבו כל היום אני עם הזבל בייחוד גמור.
מאביס עוד ועוד את התאווה, חורט עוד ועוד חריטות עמוקות במוח.
אך בסוף לא עשיתי את זה.
לא לעולם חוסן,
אסור להיות שאננים,
הנבילה מחכה לשעת כושר,
תן לו את דקת החולשה והוא מעיף אותך לתהומות שלא חלמת עליהם בכלל.
למות ולא ליפול,
כל אישה היא רעל.
אח כמה זה כואב, כמה. אבל אין ברירה, פשוט אין.


עוד יום.